כשהתפוזים נופלים

קו היה ילד שאהב תפוזים יותר מכל דבר בעולם – אבל לא סתם תפוזים. הם היו חייבים להיות מהעץ השכן. שום תפוז אחר לא היה טעים כל כך או עשה אותו מאושר כל כך. ריחניים, מתוקים, טעימים – קו אהב לחלוטין הכל בתפוזים הביתיים האלה. חוץ מדבר אחד: הבעלים האמיתי של עץ התפוז. אותו ילד, זה עם השם המגניב בדיוק כמו של קו. כולם קראו לו "קו שתיים", כפי שהיה נהוג כששני אנשים חולקים את אותו שם. וכך, קו הפך באופן טבעי ל"קו אחד". אבל הדמיון הסתיים בשמותיהם. אישיותם הייתה הפוכה לחלוטין – כאילו השמיים שלחו ישות שמימית מופתית כדי להעניש שד תפוז קטן ושובב. ככל שסיפורם של שני הקו התפתח, הם גדלו – הן בגוף והן ברגשות שהתפתחו בשקט בליבם.